כחלק מארגון מחדש של אשראי החברה עולה תמיד השאלה לגבי רמת המינוף של העסק.

"האם היקף ההלוואות שלנו הוא הגיוני?"
דילמה זו עולה גם בקניה של עסק חדש/ כניסה לפעילות חדשה – מהו המינוף הנכון?

כצפוי (: אין לזה תשובה מדויקת וזה תלוי במשתנים נוספים ובמיוחד ברמת שנאת הסיכון של בעלי המניות, אבל.. השאלה הבסיסית היא בראש וראשונה כלכלית :האם האשראי הזה אכן מייצר ערך מוסף עבור החברה? במילים אחרות- האם הנכסים בהם מושקע האשראי (למשל מלאי או נדל"ן או פעילות חדשה וכו') מייצרים או ייצרו רווח שהוא גדול מעלויות המימון עבור אשראי זה?

ובהנחה שהאשראי צפוי להביא לאותו ערך מוסף- איך יודעים מהו היקף התחייבויות סביר?
כיזמים יש לנו הרבה פעמים תחושת בטחון בעסק העתידי אבל אנחנו לא באמת יודעים מה צופים פני העתיד, במקרה הטוב אנחנו יכולים לשלוט בתוצאות העסק שלנו ובטח לא באירועים חיצוניים דוגמת נגיף הקורונה ובמיוחד בהתרסקות קולוסאלית כמו התפוצצות בועת הדוט-קום או משבר הסאב פריים שהביא להשלכות קשות על הכלכלה הריאלית.

מבצע צוק איתן בקיץ 2014 הביא להרוגים רבים ולפצועים פיזית ונפשית בחזית ובעורף.. וגם גם גרם למשבר כלכלי ותזרימי עבור עסקים רבים שברובו לא כוסה ע"י המדינה , ראיתי את סימני האירוע הזה בעסקים רבים גם כמה שנים אחר כך ויש כאלה שלא שרדו אותו.
מה שאנחנו צריכים לעשות זה לתרחש תסריט פסימי ולבחון האם במצב הזה החברה תוכל לעמוד בהתחייבויותיה , עבור שונא הסיכון מצב פסימי יהיה משבר עמוק דוגמת הסאב פריים ואוהב הסיכון יתרחש משבר מצומצם יותר כמו ירידה של 50% במכירות בחודש נתון..
לצערי עסקים רבים לא נמצאים בכלל ברמות האלה אלה כל היום רצים אחרי הזנב במאמץ לעמוד בהחזרים והכל על חשבון זמן ניהול של העסק שלא לדבר על צמיחת העסק. הבעיה שרבים נופלים למלכודת הדבש של האשראי שניתן להשיג היום בקלות בלתי נסבלת באמצעים רבים ומגוונים. מוזמנים למשל לצפות בכתבה העצובה הזו: